יוגה רפואית – ניסים או חוכמה?

אני תמיד מספרת לתלמידות שלי שעם כאבי הגב הנוראיים שהיו לי והדלקות בסקרום החוזרות ונישנות ועוד מיניי תחלואים לא היה ניתן לגרום לי להאמין שאגיע לתרגל יוגה כמו שאני מתרגלת היום, ושאהיה חזקה וגמישה? ושהליכה פשוטה לא תכאיב לי? שנים זה נראה לי כמו מדע בדיוני.
וקוראים יקרים… זה לא מדע בדיוני, וזה לא נס רפואי כמו שהאורטופד שלי הגדיר את מצבי החדש בזמנו, אלא זו פשוט יוגה חכמה –ארגון מחודש של הגוף.

רוב תלמידי היוגה לומדים יוגה בקבוצות, הבעיה מתחילה כאשר תלמיד סובל מבעיה רפואית כלשהי אשר מונעת ממנו להשתתף בקב' רגילה.
אם בגלל שהוא זקוק למורה שישמור עליו בכל רגע פן יגרם נזק, אם בגלל שהוא זקוק לקצב עבודה שונה, או שמסוגל לבצע רק מגוון מסוים מאוד של תנוחות. לאחר מספר שנים שאני מטפלת באנשים שסובלים מבעיות שלד שונות, נפגעי תאונות דרכים, מחלות ניוון ועוד, כל זאת בעזרת היוגה, אני מעוניינת לסכם את עקרונות העבודה של היוגה הרפואית.

הריפוי שלנו בא מתוך האדמה! איך?

מציאת הקשר בין הרפיה להשתרשות
עומדים על גבי מזרון היוגה , עוצמים עיניים ומתחילים לדמות הרפיית כל מה שסביב השלד כלפי מטה, ואז…..מחכים בסבלנות לתחושה עדינה של כוח שמתחיל לחזור מהאדמה כלפי מעלה, דרך הירכיים הפנימיות , דרך החלל שבין הבטן לגב, דרך איסוף רצפת האגן עד הקודקוד.
המושג "למטה" נבנה מתוך ההבנה של כוח הכובד וההתמסרות אליו. הכוח החוזר –rebounce power הוא זה שנותן לשלד את האפשרות להזדקף כלפי מעלה ללא ההתערבות שלנו, מתוך מקום עדין ומדויק.
איך זה קורה?
הכוח החוזר הוא כוח הרבה יותר עדין, לא עוד תרגול בכוח שלנו שהוא גס יותר, אלא מדובר בכוח שלנו שירד למטה – עבר סובלימציה וקבל את האיכות האמיתית שלו מתוך ההאדמה. זו השבחה והמתקה של הכוח שלנו. יפה לא?

האיטיות
האיטיות – היכולת לעבוד לאט היא ה"דבק" של ההבנות. אחד מהעקרונות המרכזיים ביוגה הוא החיבור. החיבור היא היכולת להרגיש את הגוף נע ומתפקד כיחידה אחת, כאשר החלקים תואמים ועובדים יחדיו. בלי "סכיזופרניה" של הגוף. זאת מתאפשר ע"י תנועה שבאה ממרכז הגוף.
כשעובדים לאט ומתוך תשומת-לב והקשבה פנימה, יש אפשרות להרגיש אותה איכות של החיבור.

מה זה המרכז של הגוף? ואיך בונים אותו?
המרכז של הגוף הוא שילוב של חללים פנימיים + הצורות שנבנות בתוכן. ברמה התחושתית: זה החלל שבין הבטן התחתונה לגב התחתון שאותו ניתן גם להרגיש באמצעות הבאנדות התחתונות (ע"י תרגול של האודיאנא-באנדה והמולה-באנדה) או בפשטות יותר: איסוף של שרירי רצפת האגן + השריר הרוחבי-בטני. השילוב בין השניים יוצר תחושת מרכז שמתבררת ומתבהרת עם הזמן, ונותנת לגוף ביטחון ועוצמה וכמובן – ריפוי.

ארגון מחדש של המערכת
חינוך מחדש שלא להגיע לסף הכאב, אלא לעבוד עד טווח הכאב, גם אם הטווח הזה בהתחלה הוא קטן ולא מספק. מציאת החיבור במקום הלכאורה לא מספק הזה נותנת סיפוק אדיר מסוג אחר, ובדיוק משם מתחילים להגדיל את טווח התנועה בלי לגרות את המקום הכואב. כך יוצרים את הכלים הראשונים שלנו, את הבסיס לקראת הריפוי לו אנו נכספים. בכל פעם שחווים כאב, באופן אוטומאטי יש היסגרות והתגוננות. לכן הכאב הוא נורה אדומה שאנו שואפים לא להגיע אליה.
ברור שעד שהגוף מתחזק וההבנות שלנו לגביו שוקעות, עוד נחווה כאב, כי הגוף עדיין לא מבין איך לעבוד חכם…. אך אם מצליחים לדבוק בדרך, למרות התסכול ההתחלתי, מגיעים בוודאי ובוודאי לתוצאות שלא ניתן לשער.

הנשימה – כלי נפלא ומרפא!
הנשימה היא כלי ישיר לחיזוק המערכת החיסונית והמערכת העצבית שתומכת במערכת השלד, ובאיברים הפנימיים ובשרירים. בקיצור בגוף כולו!
הנשימה שייכת לשכבה פנימית יותר בגופינו ומעודנת יותר, ולכן גם מגיעה עמוק. מזרימה חמצן לאיברים הפנימיים ומחזקת אותם, גם את המערכת החיסונית וגם את מערכת העצבים הממוקמת לאורך עמוד השדרה.
הנשימה היא אחד מהכלים המהותיים ביותר שיש לנו לרפא את עצמנו. היא מאפשרת תקשורת הורמונאלית מתמשכת ומתחדשת בין המוח לאברי הגוף הפנימיים, מעסה את הלב ועוד. גם פה, כמו בכל האימון שלנו, בהתחלה התנודות הן גסות יותר, ובהדרגתיות אנחנו בונים יכולת קיבול גדולה יותר, הנשימה מעמיקה ומתארכת, יכולת השליטה שלנו בתרגילי הנשימה שונים (prana-yama ) גדלה ואנחנו בפשוטו מתחזקים.
זה עובד מבפנים – החוצה. היכולת שלנו להחזיק את האוויר –kumbhaka גדלה אף היא, דבר שמחזק את כל המערכות בקצב מהיר.
כל היכולות הנרכשות הללו, מאפשרות לגוף להתחיל ולהמשיך להתאזן, ומביאות לאט לכדי ריפויו.
שמתם לב שאפשר להעביר ימים שלמים "בלי" לנשום?
ברור שאנחנו נושמים, זה רפלקס, אבל כשתתחילו לתרגל נשימות, תרגישו שאיך שנשמתם עד היום היה כמו יחס של קו דו-מימדי לעיגול תל-מימדי.
גילוי משמח. בקיצור, הנשימה היא כלי תרפויטי עיקרי בעבודתנו.

ההתקרבות ממקום עדין, לאט ובהדרגתיות מאפשרת דיוק ואפקטיביות.
דווקא ככל שנוריד אמביציות, ונהיה מוכנים ללמוד להתרפא, יחד עם הכאב שיכול ללוות את התהליך כך נתעדן ונעמיק. אין פה עניין של יכולות פיסיות או מידת הנזק שכבר נעשה, אלא רק אמונה פשוטה שריפוי הוא מעל חוקים רגילים של טבע. כי יש פה שילוב מאוד חזק של תודעה שהיכולות שלה כמעט ולא מוגבלות, עם גוף שכל רצונו הוא להתרפא ולשמוח.
הגוף שמח להיות בריא. ואין גבול לכוחות האמיתיים שלנו.